צחוק הגורל

או איך שלא נקרא לזה.
לפני שבוע, ב 2 למאי פרסמתי פוסט על השיר "השעות המתות" של קרן פלס.
שבוע שעבר ציירתי בית קברות.
והיום נודע לי שבאותו יום שחפרתי על השיר הזה, ותמונת הבית קברות עלתה במוחי והייתי חייבת לצייר אותה -
באותו יום בן דוד שלי בן ה-12 נפטר. טבע בנהר.
לא הכרתי אותו כל כך. דיברתי איתו רק שעה אחת לפני 4 שנים, ואז הוא היה ילד בן 7.
הוא נקרא על שמו של הדוד האהוב עלי, אח אימי.
והוא גם מת.
שניהם.
הוא נקבר לצידו של דודי.

זכרונם לברכה.

------------------------------

איך הדמעות ממשיכות לזרום עדיין...זה כל כך קשה וכואב. ואני לא רוצה לתאר לעצמי הכאב של המשפחה שלו, של ההורים שלו...
אלוקים, למה זה ככה? למה אתה לוקח את הצעירים, את הקטנים האלה שעוד לא הספיקו לחיות...
אני חושבת על כל אלה שאני אוהבת ומוקירה, שאני מכירה יותר מקרוב...אני לא רוצה לחשוב אם יקרה להם משהו...אם נשברתי עכשיו, איך אני אחיה אם יקרה להם משהו?

אלוקים, שמור עליהם בשבילי. שמור עליהם שלא יאונה להם רע. תצעידם בבטחה, תן להם חכמה שישמרו על עצמם, תן להם שמחה ועידוד שלא יפגעו בעצמם או באחרים, עזור להם תמיד...שמור עליהם...